פסק-דין בתיק ת"א 9503-06

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

רקע כללי וטענות הצדדים

1.      לטענת התובעת, ביום 22/4/2004, כאשר יצאה מפתח בניין דירתה שבתחום אזור שיפוטה של נתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), אל עבר מדרכה המיועדת להולכי רגל, היא נתקלה בצינורות השקיה סבוכים שהיו זרוקים על שביל המדרכה, וכתוצאה מכך רגלה הסתבכה בצינורות והיא השתטחה ארצה ונחבלה קשות בכל חלקי גופה, בעיקר בידיה, בפניה וברגליה.

2.      הנתבעת הינה רשות מקומית אשר בשטחה מתגוררת התובעת ובשטח שיפוטה אירעה התאונה נשוא התביעה.

הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הנתבעת בפוליסת אחריות צד ג'  במועדים הרלבנטיים לתאונה.

הנתבעות מכחישות את עצם אירוע התאונה, את אחריותן לאירוע התאונה, באם קרתה, ואת שיעור הנזק הנטען על ידי התובעת.

3.      הנתבעות שלחו הודעת צד ג' נגד "אביב סטולר עבודת גינון" והמבטחת שלו "הראל חברה לביטוח בע"מ" (להלן יקראו יחדיו: " צד ג'"), שעל פי הנטען, שימשה כחברה לאחזקת שטחי הגינון באזור שיפוטה של הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתאונה. לטענת הנתבעת, ככל שייקבע כי התובעת נפגעה עקב רשלנות בתחזוקת מערכת ההשקיה, הרי שיש להטיל את האחריות על צד ג'.

4.      לטענת צד ג', התובעת לא הוכיחה את תביעתה. לחלופין, אין היא נושאת באחריות בגין האירוע נשוא התביעה, ככל שיוכח ותיקבע אחריות בגינו, שכן במועד האירוע הנטען, השטח שבו אירעה התאונה לא נמסר לאחזקתה של צד ג' ולא בוצעו בו כל עבודות על ידי צד ג'; השטח היה חסר גינון, ולפיכך אף לא היה במסגרת אחריות התחזוקה של צד ג'.

דיון ומסקנות

5.      לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התאונה אירעה בהתאם לתיאור שנמסר על ידי התובעת בתצהירה, כמתואר לעיל.

6.      התובעת תיארה את נסיבות פגיעתה בתצהיר מטעמה (ראו סעיפים 3-4 לתצהיר התובעת). התובעת נחקרה על תוכן תצהירה ודבריה לא נסתרו. עדותה של התובעת היתה קוהרנטית, ישירה ומשכנעת.

חיזוק לעדותה של התובעת ניתן למצוא בטופס ההודעה שלה על התאונה למוסד לבטוח לאומי, אשר צורף לתצהירו של נציג צד ג', מר שמעון אביב; שם מציינת התובעת כי במהלך הליכתה ברחבה ליד הכניסה לבנין היא נתקלה בצינור ונפלה על הכביש, וכתוצאה מכך היא שברה את שתי ידיה.

התובעת אף מסרה בעדותה כי היא התקשרה מספר פעמים לנתבעת, על מנת להתריע על הצינורות הזרוקים על המדרכה (ראו עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, ש' 5-6 ועמ' 9, שם, ש' 17-18).

נציג הנתבעת, מר צבי לוי, מסר בעדותו כי לאחר האירוע הוא היה במקום, דבר שמחזק את דבר קיום האירוע (ראו עמ' 17 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-23). מר לוי אף אישר בעדותו כי מדו"ח המוקד של הנתבעת עולה כי קיימת תופעה של מעשי ונדליזם על ידי ילדים, אשר גורמים לפיצוצים בצנרת ההשקיה ומושכים את הצנרת אל המדרכה (ראו עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, ש' 25-27; ראו גם עמ' 20, ש' 2-3).

שאלת האחריות

7.      אין מחלוקת בענייננו כי הנתבעת נושאת בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת. המחלוקת היא בשאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית והפרתה של חובה זו על ידי הנתבעת.

8.      רבות נכתב בפסיקה על חובת הזהירות הקונקרטית החלה על רשות מקומית בנוגע למפגעים בשטח הציבורי שנמצא בתחום שיפוטה, ועל תיחומה של חובת זהירות זו והיקף התפרשותה.

נקבע כי יש להבחין בין סכנה רגילה לבין סכנה בלתי רגילה, או בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. התשובה לשאלות אלה איננה תמיד פשוטה. סכנה עשויה להיות סבירה בנסיבותיו של מקרה אחד אך בלתי סבירה בנסיבותיו של מקרה אחר. ראו: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז (1) 113.

9.      בענייננו סבורני כי השלכתם של צינורות השקיה על מדרכה המיועדת להליכה של התושבים, יוצרת סיכון בלתי סביר להיתקלות הולכי הרגל בהם ולמעידתם, כפי שאירע במקרה נשוא דיוננו.